<h1>ספר החינוך מצוה ת"ט</h1>
<h2>דף עג.</h2>
שנמנענו שלא להרוג החוטא כשנראהו עושה מעשה החטא שיתחייב עליו מיתה קודם שנביאהו לבית דין, אבל נתחייבנו להביאו לפני בית דין ונביא עליו העדים לפניהם והם ידינוהו במה שהוא חייב, שנאמר [במדבר ל"ה] ולא יומת הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט. ולשון מכילתא [ספרי זוטא] יכול שיהרגו אותו משהרג או שנאף, תלמוד לומר ולא ימות הרוצח עד עמדו וגומר, ואם ראוהו בית דין הגדול שהרג יהיו כולם עדים וישאו עידותן אצל בית דין אחר שידינוהו. ועוד אמרו במכילתא [שם] הרי עדה שראו אחד שהרג את הנפש, יכול יהרגו אותו עד שלא יעמוד אצל בית דין, תלמוד לומר ולא ימות הרוצח עד עמדו. משרשי המצוה לפי שעניין דיני נפשות הוא דבר קשה מאד שצריך דקדוק גדול ביותר ונצטוו העדה להיות מצילים הנדון בכל דבר הראוי להצילו בשבילו, לא שיטו הדין כדי להצילו חלילה, וכמו שדרשו זכרונם לברכה [ר"ה כ"ו ע"א] ושפטו העדה וגו' והצילו העדה [במדבר ל"ה] כלומר שצריכין להפך בזכותו ואם יש לו זכות יצילוהו ואם לא יהרג, ועל כן הוזהרנו שיבוא הדין על כל פנים לפני בית דין ולא ידינוהו העדים שראו הדבר בעיניהם לעולם כי אולי מתוך ראותן העניין לא יוכלו להפך בזכותו כי יתעורר לבבם בחיובו על כל פנים. מדיני המצוה כגון מה שאמרו זכרונם לברכה [סנהדרין ע"ג ע"א] דבמה דברים אמורים שלא נהרוג החוטא עד שנביאהו לבית דין כשעבר ועשה החטא, אבל מי שהיה רודף אחר חבירו להורגו או אחר נערה מאורשה והזהירוהו ולא נמנע מלרדוף אף על פי שלא קיבל התראה חייבין אנו להורגו ומוזהרין עליו, וכמו שנכתוב בעזרת השם בסוף סדר כי תצא באזהרת וקצותה את כפה לא תחוס עיניך [מצוה ת"ר]. ויתר פרטיה במסכת מכות [י"ב ע"א]. ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות כל זמן, שאנו מוזהרין שלא נהרוג שום חוטא ואף על פי שראינוהו שעשה מעשה שיתחייב מות בבית דין, ובזמן הבית אנו חייבין להביאו לבית דין והם ידינוהו. ועובר על זה והרגו לחוטא קודם שיבוא לבית דין אפילו אם היה דינו שיתחייב בבית דין, דין ההורגו כדין רוצח ונהרג עליו בזמן הבית אם יש עדים.
